החלטה בתיק ת"א 47373-03-12

המבקשים הגישו בקשה למתן צו עיקול זמני על נכסים, כספים וזכויות לשם הבטחת ביצוע פסה"ד שינתן, ככל שינתן בתביעה הכספית/נזיקית שהגישו נגד המשיבים, על סך 12,595,364 ש"ח.

נימוקי הבקשה :

התובעים והנתבעים 2 ו - 3 הינם אחים, בעלי מניות בנתבעת 1, בחלקים שווים, עד ליום 21/10/2001.

הנתבעת 1 הינה חברה העוסקת בעבודות פיתוח וכבישים, ועל פי הסיווג שקיבלה היא רשאית להשתתף במכרזים עד לסך 28 מיליון ש"ח.

הנתבעים הפרו את הסכם הפשרה שנערך בין הצדדים ביום 21/10/2001 ושקיבל תוקף של פסק דין בת.א. 165/01, במסגרתו מכרו התובעים לנתבעים את מניותיהם בנתבעת 1. בהסכם הפשרה נטלו על עצמם הצדדים התחייבויות שונות שבהתקיימן יהא בכך משום מיצוי של מלוא טענות ותביעות הצדדים זה כלפי זה.

התובעים קיימו את חלקם בהסכם, ואילו הנתבעים אינם מקיימים את חלקם ואינם מעבירים את התשלומים שהתחייבו להעביר לשלטונות המס גם עבור התובעים, כפי שהתחייבו בהסכם. המבקשים טוענים כי הסמכות העניינית נתונה לבית משפט זה, קיימות ראיות לכאורה להוכחת התביעה. גם לאחר כל התשלומים ששילמו המשיבים, נותר חוב מיסים.

תגובת המשיבים -

המשיבים טוענים כי אכן התגלעו חילוקי דעות בין האחים שהביאו למסקנה שעליהם להיפרד מכיוון שאינם מסוגלים להמשיך ולהפעיל יחד את החברה. על כן, חתמו הצדדים על הסכם פשרה בו מכרו המבקשים למשיבים את מלוא החזקותיהם בחברה, הסכם שקיבל תוקף של פסק דין.

בסעיף 17, המתייחס לנושא המיסים הוסכם שהמשיבים ישאו בהוצאות המיסים כמפורט בסעיף.

לאחר החתימה על הסכם הפשרה, הגיש רו"ח החברה דוח לרשויות המס שעל פיו שווי מכירת המניות שהחזיק כל אחד מהמבקשים עמד על סך 1,500,000 ש"ח. המשיבים הופתעו לשמוע כי שלטונות המס שלחו למבקשים שוברים לתשלום. משהגיעו השוברים לידי המבקשים, הם הגיעו להסדר לפיו השומה העצמית תשולם ב - 10 תשלומים. הסכום שולם ובדיעבד התברר כי שלטונות המס קיבלו את השומה העצמית והנפיקו דוחות "00". לאחר מכן התקבלה דרישה לתשלום יתרת תשלום בסך 149,940 ש"ח. דרישה זו, לטענת המשיבים, הינה בגין הכנסות אישיות של המבקשים ואינם קשורים לעסקה. לאחר בדיקה התברר שסכום החוב הנוסף שבו חייבים המשיבים לשאת הוא 113,200  ש"ח  וסכום זה שולם אף הוא [חלק מהסכומים שולמו לאחר נקיטת הליכי הוצל"פ כיוון שחלק מהשיקים שנמסרו לצורך פירעון לשלטונות המס חזרו ללא כיסוי].

המשיבים טוענים כי למרות ששילמו את מלוא תשלומי המס, פעלו המבקשים במכוון על מנת להגדיל את חובם למס הכנסה. כתוצאה מפעילותם זו קיבלה החברה הנתבעת זימון לדיון בפני פקיד שומה בנוגע להכנסות המשיבים 2,3 בשנים 2000 - 2003.

המשיבים היו מוכנים, לפנים משורת הדין, לשלם סכומי מס נוספים, שהתגבשו בדיונים עם שלטונות המס, אך המבקשים הורו לרוה"ח שלא לחתום על ההסכם  הפורמאלי עם שלטונות המס. כיוון שכך, נעשתה פנייה לבית המשפט באשר לגובה המס שיש לשלם.  שני מומחים מטעם בית המשפט קבעו שהמשיבים שילמו מס ביתר.

המשיבים טוענים כי אין למבקשים עילת תביעה  נגדם. התביעה והבקשה הוגשו בשיהוי והתיישנות. הטענה בדבר אי תשלום המיסים הינה טענת סרק, מאזן הנוחות נוטה לטובתם.

בדיון שנערך ביום 17/4/12 ויתרו המשיבים על חקירת המצהיר מטעם המבקשים, מבלי לוותר על טענותיהם. המשיב 2 נחקר על תצהירו.

לאחר עיון בכתבי הטענות וסיכומי הצדדים, נראה בעיני כי אין מקום להיעתר לבקשה באופן גורף.

הטענה המרכזית מצד המבקשים הינה שהמשיבים לא שילמו את מלוא תשלומי המיסים החלים עליהם עפ"י הסכם הפשרה. בעניין זה, מתנהל הליך אחר בבית משפט זה בין המשיבים לבין שלטונות המס, במסגרתו הוגשו חוות דעת לפיהן שולמו סכומי מס ביתר.

ההסכם בין הצדדים על פיו מבססים המבקשים את תביעתם ואת בקשתם, נערך בשנת 2001, לפני כ - 9 שנים. טענות המשיבים נראות, לכאורה, ממשיות ומעמידות בספק את סיכויי התביעה.

בנסיבות אלה, מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובת המשיבים. הטלת עיקולים גורפים עלולה לגרום להם נזקים בלתי הפיכים.

מטיעוני הצדדים עולה שהיחסים בין הצדדים שהם אחים, הינם יחסים קשים ומדובר בסכסוך מתמשך שהחל עוד לפני ההסכם קיבל תוקף של פסק דין.